אביה קדוש — איך ממשיכים אחרי אובדן

מה קורה אחרי שאיבדנו משהו או מישהו יקר? מה עושים עם הזיכרונות והכאב שצובט אותנו שוב ושוב? ואיך אפשר לצמוח אחרי אובדן?

אביה קדוש היא אם לארבעה ופסיכותרפיסטית. זה נשמע רגיל. מה שלא רגיל זה שהיא בחרה לחקור את הנושא הכואב והשתוק הזה מתוך החוויה האישית שלה.

אביה לא מדברת מהכיסא של המטפלת. היא מדברת מהמקום של מי שעברה, ואז גם בנתה מתוך זה קורס וגישה טיפולית.

🎙️ האזנה לפרק המלא ביוטיוב — משך: שעה ודקה.

אובדן הוא לא רק מוות

כשמדברים על "אובדן", רובנו חושבים על פטירה של אדם אהוב. אביה פתחה את הדיון וטענה שזה רק קצה קצהו של הקרחון.

אובדן זה גם:

• פרידה מבן זוג, אחרי 20 שנה של זוגיות
• ילד שגדל ועזב את הבית
• חלום שהבנת שלא יתגשם
• גרסה של עצמך שהייתה לך בגיל 30 ואיננה יותר
• הבריאות שהייתה לך לפני המחלה

כל אלה הם אובדנים אמיתיים. והמערכת הנפשית שלנו מתייחסת אליהם כמו לכל אובדן אחר — יש שלבים, יש אבל, יש כאב, ויש דרך לצמוח מהם. רק שאף אחד לא לימד אותנו לקרוא להם בשמם.

זה לפעמים הצעד הראשון של ההחלמה — להסכים לקרוא לכאב שלך בשמו. "זה אובדן. אני מתאבל על אובדן."

הזיכרון הכואב שחוזר — זה לא אות שמשהו לא בסדר

אחת השאלות שאביה נשאלת הכי הרבה היא: "למה הזיכרון הזה חוזר אליי? זה כבר שנתיים. הייתי צריכה להתגבר".

התשובה שלה פוכה את הכיוון. הזיכרון חוזר כי יש משהו שלא גמרנו לעבד. לא כי משהו שבור. המערכת הפסיכית שלנו חכמה — והיא מחזירה את הזיכרון שוב ושוב עד שנצליח להסתכל בו מזווית חדשה.

זה לא אומר לדוש באותם הדברים. זה אומר — כשהזיכרון מגיע, לא לברוח ממנו. לשאול: "מה הוא רוצה שאראה עכשיו שלא ראיתי אז?"

"צוק התקווה" — איך משבר הופך למקור של כוח

אביה פיתחה מודל וקורס שנקראים "צוק התקווה". הרעיון פשוט ועמוק:

יש רגע שבו אתה עומד על הצוק — איבדת משהו, והעולם כאילו פוער מתחתיך. הוא המקום הכי נמוך. אבל הוא גם נקודה שממנה רואים רחוק. זה רגע שבו לפתע אתה רואה מה חשוב באמת. מה מיותר. מה היית חי רק בגלל הרגל.

המשבר, לפי אביה, הוא לא עונש. הוא מתנה מסוכנת. הוא הרגע שבו אתה יכול לבחור חיים אחרים — אם יש לך את המסגרת לעשות את זה בלי להתפרק.

הגוף זוכר את האובדן — וצריך להחזיר לו את המילים

אביה הסבירה שאובדן לא נשאר רק במחשבה. הוא מתיישב בגוף. היא ראתה זאת במטופלות שלה שוב ושוב. אחרי אובדן גדול, אנשים מגיעים עם כאבים גופניים שלא היו להם קודם. בטן תפוסה. מיגרנות. כאבי גב שאף דימות רפואי לא מוצא להם הסבר.

זה לא פסיכוסומטי במובן המזלזל. זה הגוף שמחזיק את הכאב כי הראש עוד לא מצא איך. עבודה עם הגוף — תנועה, נשימה, מגע — היא שחרור של מה שהגוף נשא בזמן שהראש היה עסוק בלשרוד.

🎙️ האזנה לפרק המלא ביוטיוב

זה פרק שקשה לדבר עליו בתקציר. יש בו שקטים. יש בו נקודות שבהן שנינו לא ידענו מה לומר. זה חלק ממה שהופך אותו למה שהוא.

אם איבדת מישהו — או משהו — והכאב עוד שם, שווה להאזין. לא כ"פתרון". כמרחב שבו יש מי שיודע על מה אתה מדבר.